החזותי
הזירה
החזותי
30.10-2.11.17
פרפורמנס 0:6
דמדומים
דמדומים הם מצב ביניים וזמן מעבר סביבתי, אסתטי, מנטלי ופוליטי.
אזור הדמדומים בין שחר לזריחה ובין שקיעה ללילה מעצב את התודעה המתקיימת בין חושך לאור. הדמדומים מנכיחים טשטוש, ערפול, בלבול, אי־ודאות, חוסר־בהירות, תהייה ומבוכה, חוסר־התמצאות ומרחבי־ביניים. הם סף ההכרעה המוחלטת בין הצלילה למוות וההתקדרות, לבין הצלילות המפוקחת ותנועת ההתחדשות. הדמדומים הם פעולת הזימון וההזדמנות של הפרפורמנס, ובהם יכולה להתהוות מחשבה יוצרת. הם השהִייה של הפעולה האמנותית במצב הפיוטי שבו עולים רעיונות וצפים דימויים. הם דורשים ומאפשרים התמסרות לעיכוב ולעכבה בדרך לבהירות, הבנה וארגון בתבניות. בזמן החלום בהקיץ או בקדחת ההזיה, קורסות מערכות הייצוג והקונקרטי הוא הדמיוני. החוויה האסתטית מהבהבת בין אמונה וחוסר־אמונה, ממשות ובדיון, מעורבות וריחוק. זהו זמן שבו ההבחנה בין האמנותי לממשי ולשימושי מתערבלת או חדלה להיות רלוונטית. באזור הדמדומים של ערבול פוליטי שמחולל אי־ודאות ושולל ידיעה, במצב של התפרקות הבחנות אתיות בין טוב לרע, בשלהי הדמוקרטיה ואחרי־האמת, ייתכן ויכון הזמן שבו נוצרות מהפיכות.

תוכניות חדשות
מחול במימד הרביעי

תכנית המחול החדשה של פרפורמנס 0:6, הינה אירוע כוריאוגרפי ותערוכה קבוצתית נודדת המתחילה ביום שני בבוקר ונעה ללא הפסקה לאורכו ולרוחבו של הפסטיבל. האמניות והאמנים של המחול במימד הרביעי מרכיבים את הגל החדש של המחול בארץ, החורג מהבעה פיזית בלבד ופועל באזורי מעבר, במימד הבלתי נראה, המסתורי, הפוליטי או הנעלם. מחול שבו ניתן לחוש ולחשוב מחדש תנועה, זמן, חלל, אור, חושך ודמדומים.


גל חדש ירושלים — ארוע חשיפה בינלאומי

השנה לראשונה מקיים הכנס מפגש בינלאומי של מנהלים ואוצרים שינוע סביב עשייה, מחקר, ובנייה של שיתופי פעולה עתידיים.

30.10 יום שני
30.10
יום שני
מחול במימד הרביעי
במסגרת אירועי גל חדש
מחול במימד הרביעי
במסגרת אירועי גל חדש
THE CALLING 13
מאת
תמי לבוביץ
23:00 — 10:00
עין לבן, מושבה גרמנית, ימק"א, המפעל

The Calling 13 הוא מהלך פיזי וקולי, הנמשך 13 שעות, שמתחיל במים ונגמר באש. נקודת המוצא של מסע זה היא המרחב המשותף שנובע מתוך ומתקיים בין האנשים המופיעים. המופע בודק סיבולת, מאמץ ועקשנות, בסדרה של פעולות הנמתחות בין פרטי וציבורי, בין הנסתר והגלוי, ביחס לרגעי שיא, משך והמשך.

לפרטים המלאים והזמנת הכרטיסים
בהשתתפות: אור אבישי, אור אשכנזי, מאיה וינברג, משה שכטר אבשלום, תמי לבוביץ / ליווי מוזיקלי: פיי שפירו / מוזיקה: Nirvana / תאורה: עומר שיזף / אובייקט אור: עופר לאופר / ליווי אמנותי: איציק ג'ולי / תודה: למרכז לתיאטרון עכו על תמיכה ברזידנסי / תמיכה: מועצת מפעל הפיס לתרבות ולאמנות
בשיתוף ימק״א הבינלאומית ירושלים
I Look After
מאת
נאוה פרנקל
20:00 — 19:00
בית כנסת אוהל נחמה

רגש הנוסטלגיה, אותה כמיהה למרחב ולזמן אבודים, הפך במאה האחרונה לתופעה תרבותית־פוליטית עולמית. האידאליזציה המפתה של זיכרונות נוסטלגיים היא לעתים קרובות רגרסיבית באופן מכוון, ועשויה להיות חלק משיח לאומני מסוכן. עם זאת, היא יכולה גם להיות פרוספקטיבית, יצירתית וביקורתית.

ביצירה זו אני מבקשת להבין נוסטלגיה כהתעוררות לכיוונה של מטרה עתידית. מעין תנודה בין מה שהיה, מה שיש, ומה שיכול להיות. בעבודה אני חוזרת לדימויים ישנים שחיברתי, ואליהם נותרתי קשורה, ומשנה את צורתם. הכמיהה אל מה שחלף, אל מה שנתפס כחתום וגמור, מבקשת לראות בעבר אירוע של פוטנציאל, של אפשרויות והתפתחויות.

ביצוע: נאוה פרנקל / תלבושות: אסנת קלנר / תאורה: עופר לאופר
משך העבודה כ־50 דקות.
MA / פוסט־בכורה
מאת
אדוה ירמיהו
22:00 — 20:00
ימק"א ירושלים

מא הוא מונח מהתרבות היפנית שפירושו ― מרווח. זהו הריק בין דבר אחד לאחר שמסמל את האיזון ביניהם.

מא הינה יצירת במה המממשת חיבור בין דיסיפלינות שונות ומובחנות ― מוסיקה ותנועה, פלמנקו מסורתי ועכשווי, תיאטרון חזותי ופרפורמנס ― ויוצרת באמצעותן עולם בימתי חדשני, מסקרן ומפתיע.

ימים ספורים לאחר מופעי הבכורה של מא,גל מאסטרו (קונטרבס) ואדוה ירמיהו (יוצרת) מגיבות ליצירה באירוע פוסט־בכורה.

יוצרת, ניהול אמנותי, כוריאוגרפיה וריקוד: אדוה ירמיהו / שותפה ליצירה ופרפורמרית: גל מאסטרו (קונטרבס) / עיצוב תלבושות: יעלה לוגסי / עיצוב סאונד: יאיר רחמים / הפקה: ג'יזל דייה
משך העבודה כשעתיים ניתן להיכנס ולצאת במהלך המופע. בשיתוף ימק״א הבינלאומית ירושלים
נבוכים שנים
מאת
אריאל כהן, נבו רומנו, שני גרנות
00:30 — 23:30
המפעל

במהלך השנים של עבודה בתחום הבמה והמחול מצאנו שמבוכה היא נקודת מפתח על הגבול בין המודע והלא מודע, ובין אדם וזולתו. מבוכה היא דלת שאדם סוגר מול אחרים, ושלפעמים אפילו נסגרת בפניו. אלא שאת אותה הדלת אפשר גם לפתוח, בכדי לגלות צד אחר של החוויות האנושיות שלנו. האמונה מאחורי פעולה זו היא שמודעות יכולה לשחרר אותנו ולספק לנו מבט מעמיק ורחב יותר, כדי שנוכל להתקיים בנוחות בגופנו ועם אחרים.

המופע נבוכים שנים מבקש לחקור את מה שאנחנו מצניעים ומסתירים ― ׳מורידים למחתרת׳ ― בגוף. ההדחקה של אותן חוויות אנושיות גורמת לנו להפריד את עצמנו מהגוף, מהסביבה ומאחרים, וגורמת לנו להתחבא אחד מהשני, להיגעל ולהתרחק.

העבודה מכוונת להכיר במחתרת ולהצטרף אליה, להציע חלופה של קירוב ודיאלוג מתוך המבוכה ועל מנת לזכות בחירות.

מאת ובביצוע: אריאל כהן, נבו רומנו, שני גרנות / עיצוב סאונד: אור רימר / תמיכה: מועצת הפיס לתרבות ואמנות, משרד התרבות והספורט
המופע כולל עירום
31.10 יום שלישי
31.10
יום שלישי
מחול במימד הרביעי / מנטרות
במסגרת אירועי גל חדש
מחול במימד הרביעי / מנטרות
במסגרת אירועי גל חדש
קרדיופון
מאת
מורן דובשני
19:00 — 11:00
ימק"א ירושלים

האזנה פרטית למנגינת לבך.

הנך מוזמן/ת לעבור תהליך בן כמה שלבים, המתבסס על הכלאה בין מכשור רפואי לתיבת נגינה, ונפרש לאורכו של מגדל פעמונים בן שבע קומות.

לאחר בדיקה, יישום ותרגום נתונים תוכל/י לשמוע את מנגינת לבך.

ליווי אמנותי: רות חוף / בניית אובייקטים: שאול דובשני / ייעוץ מוזיקלי: לילה שועלה בשיתוף ימק״א הבינלאומית ירושלים
מלחמה ושלום ומחול
פאנל
15:30 — 14:00
המפעל

הפאנל יעסוק ברב־ממדיות ובדמדומים של מושגי הקונפליקט והפיוס.

אל מול המחול הישראלי שהצטיין ביצריות בלתי נלאית, במיניות, באקסטזה של מאבקי כוח וזיעה, מופיע בעשור האחרון מחול במימד אחר המציע עמדות פיסיות, פרפורמטיביות ואסתטיות המערערות באופן עמוק וחתרני על הקונפליקט האקסטטי (והגבריות שמפעילה אותו).

ההופעה המחודשת של המופשט והצורני, החזרה לרוחני ולמסתורי, נתינת מקום של כבוד לספק, לריק ולמהורהר ― כל אלו מציעים מימד רביעי נפשי, מגדרי, פוליטי שמופיע בצל הכיבוש, והמהפכות, והמלחמה, והשלום, והבלתי נודע.

משתתפים: תמי לבוביץ, נאוה פרנקל, אדוה ירמיהו, מאיה לוי, אסף אהרונסון, נבו רומנו ושני גרנות
חדר התבוננות
מאת
גלית קריידן
19:00 — 16:00
ימק"א ירושלים

אני רואה מספיק? אחרים רואים אותי?

חדר התבוננות הוא חלל החוקר מגוון מצבים אנושיים הקיימים סביבנו ובתוכנו. אולי בשהייה במרחב מסוג זה לאורך זמן, נוכל להגות במחשבה אחרת. במציאות אחרת.

כוראוגרפיה: גלית קריידן / עין חיצונית תומכת: לורה קירשנבאום / מעצבת אור ובמה: נועה אלרן / שותפות ליצירה ומבצעות: עדי שילדן, עומר עוזיאל, עינב רוסוליו, אורית גרוס / תמיכות: 'מתחם האמנים פסט'פקטורי, בת ים; קרן רבינוביץ/ תודות: עמית דרורי, עופרי עומר, אמיתי יעיש, עמית מן ואלון.
אורך המופע כשלוש שעות והוא נפרש על פני שלושה חללים, ביניהם אפשר לעבור בחופשיות. כל חלל מסומן במפה.
בשיתוף ימק״א הבינלאומית ירושלים.
המופע כולל עירום חלקי
Cover up #6
מנטרות
23:30 — 20:00
בית הספר לתיאטרון חזותי

ערב מוסיקאלי ורב קולי המתייחס לנקודה המאגית והפוליטית בין רוח וחומר. האמנים, האנסמבלים, וההרכבים המוסיקאליים מרכיבים מנטרות עתיקות ועכשוויות בחללים של יד חרוצים 4.

מנטרה הינה צורה מוסיקאלית־רוחנית אשר ממקמת את המשאלה וההתגשמות באותו הנשימה. התפילה, השירה, התנועה, החזרתיות, כל אלו מצביעים על הפעולה האמנותית ככוח מדרבן, כתמריץ, כשינוי פנימי ואנרגטי.

מעל הכול המנטרה מתעקשת על כך שהמבע האמנותי יכול עדיין, יכול תמיד, לשנות תודעה ומציאות. גם במאה ה־21 היא מבטאת את התשוקה להיות לגמרי בעכשיו ― ולהיות לחלוטין קוסמי.


אוצר מילים
מאת
אנה ויילד והחזותי

"בזמן שאני ממתינה לעולם שיתגלה מתוך האדמה בעזרת שפה, מישהו שר אודות מקום בו נוצרת דממה. יותר מאוחר אגלה שעל אף שהוא זועם, הים — או העולם — לא בהכרח קיים. באותו האופן, כל מילה אומרת מה שהיא אומרת — ומעבר לכך, משהו נוסף ומשהו אחר."

(אלחנדרה פיסרניק)


אנה ויילד בשיתוף סטודנטים מבית הספר לתיאטרון חזותי. בסדנא בת יום ננסה ליצור שפה בה דימויים הם אותיות, ואיתן לכתוב מילים ומשפטים.

דודולה
מאת
מירב בן דוד ומקהלה

צלילים, מלמולים, תפילות פגאניות לגשם, ושירת נשים עתיקה, הופכים לתמונות וריטואלים בתוך עבודת המקהלה.

משתתפות: אן אליזבת נודלמן, בת שבע מנדלבאום, יעל מושקין, עדי חורש, צ'יהירו אישיאמה, רות בר-טל, רות חוף, תאיר לוין / ניהול אמנותי וניצוח: מירב בן־דוד
לא בחרת בזמן הנכון
מאת
מטר פרשיץ

במשך 15 דקות, נשתדל להיות איפה שאנחנו. תתרכז.

נבין למה אנחנו מתכוונות. ונמשיך.

המופע כולל עירום
מישהו כמעט מוכר
מאת
שלי פלמון

במופע מישהו כמעט מוכר אני מכנסת דמויות שונות, העשויות מקטעי חיים שראיתי, כל דמות משננת שוב ושוב את תקוותיה ופחדיה וצוברת בכך את מארג התנועות, המרחבים והנשימות שלה. המופע מבקש להתמודד עם ולאתגר את התעתוע של מושג ׳הדמות׳ ושל הפעולה הבימתית כאשליה סגורה ועטופה.

תלבושות: ישעיהו רבינוביץ / סאונד: זואי פולנסקי / ניהול חזרות: ענת יפה / תודה: לפסטיבל ריקודי חדר ולעמוס חץ, לבית הספר לתיאטרון חזותי על השותפות בתהליך.
The VOICES — Jerus version
מאת
מאי זרחי ומיכל אופנהיים

מיכל אופנהיים (אמנית קול) ומאי זרחי (כוריאוגרפית) עובדות יחד מ־2015. הפעם, הן איגדו אנסמבל נשי של רקדניות וזמרות ומבקשות לבדוק את המרחב בין מחול למוזיקה, בין חומריות של קול לחומריות של תנועה.

קונספט: מאי זרחי / יוצרות: מאי זרחי ומיכל אופנהיים / מופיעות: נעם אחדות, מיכל אופנהיים, עלמה ליבנה, יולי קובבסניאן, זוהר שפיר / תלבושות: ענת מרטקוביץ‘ / הפקה: מאי זרחי / תמיכות: מועצת הפיס לתרבות ואומנות; המחלקה לאמנויות, אגף התרבות, עיריית ת"א-יפו; פסטיבל צוללן; קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות תל אביב (ע"ר); המרכז לאמנות עכשוית The Center For Contemporary Art; שהות אמנית במתחם האמנים FEST'FACTORY בת-ים; שהות אמן בכלים 2017-18; רזידנסי "טייץ" במרכז מנדל
1.11 יום רביעי
1.11
יום רביעי
דמדומים 1
במסגרת אירועי גל חדש
דמדומים 1
במסגרת אירועי גל חדש
International Gallery
מפגש אמן
17:00 — 16:00
בית הספר לתיאטרון חזותי

גלרי היא גלריה א־חומרית של אמנות א־חומרית. הגלריה מבקשת לקדם חפציות (objecthood) א־חומרית: יצירות שלא ניתן לצמצמן לכדי אובייקט או תיעוד פעולה. גלרי היא בעת ובעונה אחת ישות מסחרית, מיצג ופרויקט מחקר ונטלה חלק במגוון פעילות מאז הקמתה בשנת 2014.

גלרי פעלה בין השאר ביריד לאמנות חומרית (מקסיקו סיטי, 2017); יאן מוט (בריסל, 2017); Le Menagerie de Verre (פריז, 2017); ארט רוטרדם (רוטרדם 2016); דה אפל (אמסטרדם 2016); LA BF15 ו־ ENSBA בית הספר הגבוה ללימודי אמנויות (ליון 2016).

גלרי מנוהלת על ידי אדריאנו וילפרט ג׳נסן וסימון אסנציו ומייצגת עבודות של האמנים האנה לי ארדמן (ארה"ב), פונטוס פטרסון (שבדיה), אלכס ביילי (בריטניה), אודרי קוטין (צרפת), קרוט גוראק (אסטוניה); מרטן ספנברג (שבדיה) ולנטינה דזידרי (איטליה) ויאן ריצמה (הולנד).

www.galerie.international

It’s the end of the world as we know it (and I feel fine)
פאנל
19:00 — 17:30
בית הספר לתיאטרון חזותי

אזור הדמדומים של עידן טראמפ הוא אזור הרה גורל ומסעיר. במעין חזרה אל שנות השמונים, אנו שוב מוקפים בחזיונות סוף העולם וסוף הזמנים.

שקיעתה של אימפריה, הוריקנים, רעידות אדמה, איום אירני, איום קוריאני, ברקזיט, סופה של אירופה, סוף הדמוקרטיה, אסון אקולוגי, אפוקליפסה ― משמשים ככוח הרתעה פוליטי וכתמריץ קפיטליסטי לרכישת מוצרים תואמים.

בו בזמן לאורך ההיסטוריה של האמנות והתרבות אלו כוחות מעוררי השראה, המאפשרים מהפכה בסדרים חברתיים, נפשיים ואסתטיים. הפאנל יעסוק באמנות ופוליטיקה של ׳אחרית הימים׳ שחותרת אל אזור המעבר והסכנה ככוח ביקורתי ומשחרר.

מנחה: גיא גוטמן / משתתפים: Markus Öhrn, Simon Acensio, Adriano Jensen
ערב דמדומים 1
20:00 / 22:00
בית הספר לתיאטרון חזותי

20:00 — סבב ראשון

ירוק עד מאת נועם סנדל

מה שמגיע מאת אסף אהרונסון

השכבה מאת מאיה לוי, חנן אננדו מרס



22:00 — סבב שני

ירוק עד מאת נועם סנדל

מה שמגיע מאת אסף אהרונסון

עומדת מאת כנרת מקס

ירוק עד
מאת
נועם סנדל
שותף, עיצוב ובנייה: עפר ברמן / איפור ושיער: עפר בן נתן / חברה לבמה: תמי ליבוביץ / צילום: אריאל סנדל
מה שמגיע
מאת
אסף אהרונסון

היצירה מתבוננת על האירוע הבימתי כעל אירוע מפוזר. היא מתנהלת בפרקים של דימויים, שמפרידים ביניהם מעברים בין חושך לאור, ומציגה התנסות בקומפוזיציה של הבזקים, שניתן להתבונן בהם כעל דילוגים בין מחשבות שונות על אודות הארוס.

משתתפים: יואב אדמוני, זהר וימן קלמן, בר אלטרס, אסף אהרונסון, מתן אפיק / תלבושות: קים טטלבאום / הפקה: סיגל דהן / תאורה: נדב ברנע / צילום: תמר לם / תודה: לנדב סווטלוף על שיתוף הפעולה בעיצוב וקונספט של אביזרים ופרטי לבוש, ליעל ביאגון-ציטרון, לססיל בליי, לתמי לבוביץ ומור דמר ― שהן עיניים ואוזניים קשובות ותומכות, ולזהר וימן קלמן על העזרה הרבה במחקר התאורטי
המופע כולל עירום
השכבה
מאת
מאיה לוי, חנן אננדו מרס

בסוף היום לא נותר מאיתנו דבר.

אנחנו ריקים ממחשבה. הדמיון כבוי. לא נשאר מקום לרוח.

לרגעים, מתוך השממה, נוצרות הזדמנויות שובבות. זכרון של משהו שפעם היה יצירה מלאה ועכשיו הוא שברי פעולות.

החזרה לריקוד הפשוט היא סיכוי. ריקוד שאדם אחר המציא ואנחנו כאן רק כדי לבצע. תוך כדי.

יוצרים ומבצעים: מאיה לוי, חנן אננדו מרס / הנחייה ועבודה על ריקוד של נעה אשכול: מור בשן
עומדת
מאת
כנרת מקס

חשיפה ממושכת, רזולוציה, פיסת חיים.

ליווי אמנותי: כרמל בר, ונועה אלרן / תודות: נועם זיצמן, הראל מקס, מורן דובשני
2.11 יום חמישי
2.11
יום חמישי
דמדומים 2
במסגרת אירועי גל חדש
דמדומים 2
במסגרת אירועי גל חדש
מרקוס אוהרן
מפגש אמן
17:00 — 16:00
בית הספר לתיאטרון חזותי

מרקוס אוהרן הוא אמן שוודי אשר עבודותיו ההרפתקניות בפרפורמנס, חלל ובוידאו הפכו אותו לאחד מהאמנים המובילים והבלתי צפויים. עבודותיו מאופיינות על ידי נרטיבים אפלים וטקסים פאגניים המשלבים תרבות מטאל עם עבודה קהילתית.

בשנת 2010 ביים את עבודת התיאטרון הראשונה שלו Conte d’Amour שהפכה לחלק הראשון בטרילוגיה שהתווספו לה המופעים (2012) We Love Africa and Africa Loves Us ו־(2014) Bis zum Tod. עבודותיו הציגו בפסטיבלים ברחבי העולם בין השאר בפסטיבל אוויניון, פסטיבל סנטארקאנג׳לו, פסטיבל ברלין ופסטיבל וינה.

 

מרקוס אוהרן חי ועובד בברלין.

ממש, אבל ממש!
פאנל דמדומים
19:00 — 17:30
בית הספר לתיאטרון חזותי

פאנל ובו מחשבות ופעולות בדמדומי התשוקה אל הממשי

המופע החי מגשים, לכאורה, את האחיזה המוחשית האותנטית בדבר עצמו, אבל מתמקם בדמדומי הממשי. הפעולה האסתטית מְזמנת שותפות באותה המציאות, באותו החלל, על סף הנגיעה בגופו של עניין ובאותו החֶסר. התשוקה אל הממשי היא לא רק רצון (אונטולוגי) עז לתפוס "יש", אלא מאבק על ההכרה הסובייקטיבית, הערכית והחברתית־פוליטית. זו חתירה ― כנראה אשלייתית ― אל התקלפות ממסכות ואל שחרור מן הסימולטיבי והחקייני, מן הקלישאה והכאילו.

האם הממשי יכול, למרות הכל, להתממש? האם צורותיו הרווחות בפרפורמנס ובאמנות המופע ― כמו יומיומי ותכליתי, בלתי־הפיך או מסוכן ― הן היפוך וניגוד ללא־ממשי, הבדיוני או הדמיוני? התנסות במה שנוגע ממש, אבל ממש, היא מין רפרוף או הבהוב? זמן־המִשחק נוכֵח אבל אבוד? האם אמת יכולה להתגשם באתר התחוּם והפרוץ של המופע, ועוד באווירה של מסיבת סוף העולם, בראש השנה הפוסט־אזרחית?

משתתפים: דפנה בן-שאול, גיא גוטמן, מנחם גולדנברג
ערב דמדומים 2
22:30 / 19:30
בית הספר לתיאטרון חזותי

19:30 — סבב ראשון

אישתקפות מאת גליה עיני

מינסק 2 מאת אנה זקרבסקי




22:30 — סבב שני

אישתקפות מאת גליה עיני

מינסק 2 מאת אנה זקרבסקי

אישתקפות
מאת
גליה עיני

״אנו חיים ביחד, פועלים ומגיבים זה לזה, אך תמיד ובכל הנסיבות אנו לבד, בעצמנו... הדעת היא מקום משלה... מילים נאמרות אך אינן מצליחות להבהיר. הדברים והאירועים יחד עם הסמלים שמתייחסים אליהם, שייכים לעולמות של התנסות אשר חוצצת ביניהם חומה.״

(אלדוס האקסלי)

הפקה משותפת של הזירה וביה"ס לתיאטרון חזותי ע. במאית: נורית דרימר / מעצב: יונתן וורד / וידאו: אפרת עיני / שותפים יוצרים: יעל סעדי, שי פרסיל, אוהד נוה / מיקס סאונד: מרקו מילבסקי תודות מקרב לב: ניצן לוי, נינו הרמן, רעות לנדה, אוהד לטקו, לולה אלמוג, שני שבתאי, אורי עוזיהו, רותי בן טוב, דני לוי. / הפקה משותפת של הזירה וביה"ס לתיאטרון חזותי
מינסק 2
מאת
אנה זקרבסקי

״המשורר ממתן את צביונו של החלום האנוכי בהקיץ על־ידי שינויים והעלמות, והוא משחד אותנו בגרימת נחת־רוח פורמלית צרופה, היינו אסתטית...כדי לאפשר הנאה גדולה יותר שמקורה בשחרורן של מתיחויות בנפשנו...המשורר יוצר בשבילנו את האפשרות להינות, מכאן ואילך, מהזיותינו שלנו בעצמנו בלא מוסר כליות ובלא בושה.״


(ז. פרויד, המשורר וההזיה)


היצירה הבימתית מינסק 2 נהרסת וניבנת מחדש, כמו מינסק האמיתית, עיר הולדתי, בירת בלרוס, שסבלה גורל דומה. מתוך ההרס והבנייה בוקע מרחב אוטונומי חדש ― "עיר כלאיים", שיר, אליו מתנקזים רסיסי זיכרונות וחלומות אנוכיים בהקיץ עם שינויים והעלמות. מרחב של הזיות והנאה גדולה ללא מוסר כליות ובלי בושה.

ביצוע: אנה זקרבסקי / ליווי אמנות: גוני פז / דרמטורגיה: מורן דובשני / הפקה: קינסטלר / עיצוב תאורה: רותם אלרואי / עיצוב כיסוי ראש וייעוץ עיצובי: דנה טקץ' / תמונה: דוד קפלן / מפעילי הקרדיופון: לילה שועלה, טל אדלר, מאי אילון, עמית פישביין / תודות: רותם גולדנברג, רועי שור, תמיר שרגאי, ארי טפרברג, עינת עמיר, גל לביא, כנרת מקס
מינסק 2 היא פיתוח של היצירה מינסק שעלתה לראשונה בפסטיבל א־ז'אנר בתיאטרון תמונע.
המופע כולל עירום
הזירה
25-28.10.17
פולחן הסתיו
פתיחת עונה 2017-2018
הזמן וכפילו

ישנן שתי מילים או שני מושגים שמתארים זמן ביוונית עתיקה: כרונוס וקאירוס. ובשעה שהכרונולוגיה היא תפיסת־זמן רציפה ומתמשכת, ולכן כמותית ומדידה, קאירוס היא תפיסה המתייחסת לאיכות, לקריטיות של זמן ושל רגע נתון. דוגמה לזה טמונה באחד המקורות האטימולוגיים של המילה: באמנות הירייה בקשת, קאירוס הוא הרגע המדויק לשחרור החץ. רגע "בינתחומי" המחבר יחד אינסוף גורמים ומרכיבים לכדי איכות חדה ומדויקת. העיסוק באיכותי לעומת הכמותי הוא אחד מהמאפיינים המובהקים של הזירה. על בסיסה של שגרת עשייה נמשכת ועיקשת נוצר ועובר מיד ליד גוף ידע רב מימדים ועצמה.

האמנית ענת בן-דוד החיה ופועלת בלונדון, מגיעה לאחר כ־18 שנים של עשייה בינלאומית עשירה, עם היצירה הבינ“ל קאירוס, שתופק בגרסה מיוחדת ל פולחן הסתיו הראשון. (זוהי גם פעולה סמלית המחזירה את ענת לזירה, שעוד בגלגולה הראשון כתיאטרון "הבמה" היתה הבית היוצר ונמל היציאה שלה אל קריירה מפוארת). לצידה של ענת בן-דוד, יעלו ב פולחן הסתיו בכורות ועבודות מוזמנות של נאוה פרנקל, אנה ויילד, אנה סגן-כהן ודנה טקץ׳. ארבעתן בוגרות של ביה"ס לתיאטרון חזותי מתקופות שונות. לצידן יציגו גם מיה אופיר מגנט, רותם וולק ודניאלה מרוז, אמניות צעירות, חדות וסקרניות שהשתתפו במהלך השנה בתכנית הרזידנסי ― שהות אמן בזירה. התכנית היא מרחב המחקר של הזירה שמטרתו לאפשר לאמנים צעירים לשכלל ולחדד את שאלות ושיטות המחקר האמנותי שלהם בתהליך אישי וקבוצתי.

היצירה של כל אחת מהאמניות המשתתפות מזמינה למפגש עם יקום יצירתי ייחודי, הבוחן את הקשר העמוק שבין שיטות עבודה, תהליכי יצירה והמופע שנולד מהם. אצל כל אחת מהן "פרוייקט" הוא רגע קריטי בתוך תהליך מתמשך של מחקר אמנותי סוער, עצמתי וחסר פשרות. כל אחת מהן מתרגלת בעבודותיה את איכות הרגע הבינתחומי שבו גוף, קול, דימוי, מחשבה ופעולה נפגשים, מותכים ונטמעים זה בזה. על פני 4 ימים של פולחן הסתיו יצירותיהן יבנו יחד ולחוד רצף תודעתי, קול של דור וקהילה אמנותית עקשנית וחתרנית, שלא מפסיקה לחקור, לחפש ולבנות צורות חדשות של מופע ומבע בימתי.

פולחן הסתיו הראשון מתקיים כפתיחת עונת 2017―18 של הזירה, וכחגיגה משותפת והיסטורית עם שותפים טבעיים שלנו: ביה"ס לתיאטרון חזותי וקבוצת זיק. הרגע הזה מאפשר לנו לטשטש את הגבולות וההיררכיות שבין אמן צעיר וותיק, מורה או סטודנט, צופה או איש מקצוע. זהו פולחן סתיו ופרפורמנס דמדומים המבקשים למלא רוח במפרשים, לקראת מסע נוסף וחדש במים סוערים.



עמית דרורי
יום רביעי
אלף
מאת
אנה ויילד
21:00
סטודיו זיק

כאמנית ישראלית החיה באירופה, העיסוק בזהות שלי הוא יומיומי וחריף. אלףהיא עבודת סולו הנוצרה בזמן מגורי בבריסל ולאחר לימודי באמסטרדם, מתוך הצורך להרחיב את השפה והטרמינולוגיה בה אני דנה בשאלות הזהות שלי. למצוא ― לא תשובות לשאלות ― כי אם איך לשאול אותן.

השפה העברית היא שפת־אימי ועל כן הקול והגוף שלי נושאים אותה בקלות של ילידים. היא מרחב המחייה שלי ובו אני משוטטת. אני מתבוננת בנוף העברית ― שהוא שפת־אם, והיסטוריה, מסורת, ומזג אוויר, ותרבות וזהות ― ובו אני מנסה לברר את הזהות שלי, ואת הקשר שלה למקום ולזמן.

באלף אני משוטטת הרחק מהאוטוביוגרפיה ומגלמת את דמותה של נערה אנונימית. בתור נערה, דמות תחבולנית, אני יכולה לעמוד אל מול האלף, ראשית השפה, עם הנשק שלה: השפה עצמה.

דרמטורגית ושותפה ליצירה: ליילה אנדרסון / הפעלה וטריקים: בסטיאן גאשה / המופע נוצר בתמיכת: נדין, בריסל; ווה פה צימר, אנטוורפן; גריילייט פרוג‘קטס, בריסל / צילום: ויטוריה סודו
שירת הברבור
מאת
דנה טקץ‘
22:30
סטודיו זיק

רצף בזמן, מקרה שמוביל למקרה ובו הידיעה לגבי התרחשות נוספת שמתרחשת במקביל. שניהם מייצרים רגש שמתוכו תיוולד מסקנה, המסקנה מבטלת את הדעה, ובכל זאת מדובר ברצף מקרי להפליא, כמו יציאה מהבית ללא יעד סופי, ואתה צועד ומשתנה, מאדם לפצע, לשיחה, לשעה, לעיוורון, למתוק, לימינה, מאיפה שטעמו את טעמך, לסיפור משמעותי שקרה אבל מישהו שלא היה שם מספר אותו ולא זוכר את רוב הפרטים, ובאמצע כיבו את האור, וכשהדליקו המחסן עומד ריק ומדיף ריח בצבע כתום.

שחקנים: ענת בוסק, ערן קוינט, דנה טקץ׳, מיכאל פיק / מוסיקה: שכי פירו, ערן קוינט / מפיק: מיכאל פיק
יום חמישי
I Look After
מאת
נאוה פרנקל
21:00
סטודיו זיק

רגש הנוסטלגיה, אותה כמיהה למרחב ולזמן אבודים, הפך במאה האחרונה לתופעה תרבותית־פוליטית עולמית. האידאליזציה המפתה של זיכרונות נוסטלגיים היא לעתים קרובות רגרסיבית באופן מכוון, ועשויה להיות חלק משיח לאומני מסוכן. עם זאת, היא יכולה גם להיות פרוספקטיבית, יצירתית וביקורתית.

ביצירה זו אני מבקשת להבין נוסטלגיה כהתעוררות לכיוונה של מטרה עתידית. מעין תנודה בין מה שהיה, מה שיש, ומה שיכול להיות. בעבודה אני חוזרת לדימויים ישנים שחיברתי, ואליהם נותרתי קשורה, ומשנה את צורתם. הכמיהה אל מה שחלף, אל מה שנתפס כחתום וגמור, מבקשת לראות בעבר אירוע של פוטנציאל, של אפשרויות והתפתחויות.

יצירה ובביצוע: נאוה פרנקל / תלבושת: אסנת קלנר / תאורה: עופר לאופר / צייר: אבישי פלטק
בתמיכת משרד התרבות והספורט ובהפקת אי"ב
פחד ביצוע
מאת
אנה סגן-כהן
22:30
סטודיו זיק

"מקבת", גיבור המחזה הטרגי מאת שייקספיר, נדרש לפעול אל מול נבואת המלכתו העתידית. ידיעה זו מוליכה אותו בדרך מסוכנת של תשוקה לכוח ובגידה בחברים. אשתו, ליידי מקבת חשה בקונפליקט הפנימי של בעלה, הנקרע בין הרצון לממש את הנבואה ולהשיג את הכוח והמלוכה ובין הפחד והחרדה מן האלימות והאכזריות הכרוכים בהגשמתה האקטיבית. היא חוששת ומוטרדת שמקבת "אנושי מדי" ויירתע מהליכה ב"דרך הקצרה". ליידי מקבת מבקשת לבטל את מיניותה ואת מיניות בעלה כדי שיוכלו להיעשות שניהם "גברים", על מנת לבצע את מעשה הרצח של המלך הנוכחי, להמליך את מקבת ולאמת את הגורל שיועד להם.

שרה סידונס, אשר הייתה בין השחקניות הבריטיות הגדולות של המאה השמונה עשרה, הפכה מזוהה עם דמותה של ליידי מקבת. נאמר על סידונס ועל נוכחותה הבימתית שהייתה בה היכולת להתעלות מעבר למיניות של עצמה, כאשר גילומה את ליידי מקבת אפשר לה למתוח את העור של עצמה ואת גבולות המגדר של תקופתה. רוחותיהן של ליידי מקבת כדמות ארכיטיפית ושרה סידונס כשחקנית איקונית ממשיכות לרחף ולמתוח אף את עורי שלי.

ביצוע: אנה סגן-כהן והופעת אורח / תודות: מלאכי סגן-כהן, אן אליזבת נודלמן, מאיה ערד, אבלין ופלישיה
יום שישי
Bad Hair Day
מאת
דניאלה מרוז
13:00
סטודיו הזירה

Bad hair day היא הזמנה להתבוננות בטקס של יצורי שיער־אדם. מופע תנועתי פנטסטי של דמויות סוראליסטיות המתקיימות בעולם השיער.

פרפומרים: ניר איש שלום, דורון רבינוביץ‘, רומי גינזבורג, עדן וייסמן, דניאלה מרוז / מוסיקה מקורית: אורי דביר
רזידנטס (עבודה בתהליך)
מאת
מיה מגנט ורותם וולק
13:00
סטודיו הזירה

״אין בית, יש רק מסע אל הבית.״

(זיגמונד פרויד)

 

המופע נוצר במסגרת תכנית הרזידנס בזירה הבינתחומית ומתוך הרצון שלנו לעסוק בנושא "השיבה הביתה". כבנות להורים גרושים, במעבר תמידי בין ערים ובתים, נדמה שנגזרו עלינו נדודי עד ותחושת פיצול נצחית. המושג "בית" הפך מושא של געגוע וכמיהה, ספק מיסטי ספק ממשי, שתמיד נמצא שם, וגם שם, ואז שם, ושם.

אז החלטנו לצאת יחד למסע אל הבית. ארזנו כל אחת את החפצים מהבתים הישנים, את הסיפורים, ואת הזיכרונות, בכוונה לבוא לכאן ל־׳תקופת שהות׳. להפוך את מרחב הזירה הבינתחומית ׳לבית המושלם׳. כאן ישנו, כאן אכלנו, הלכנו לשירותים, הצצנו לשכנים. כאן חקרנו את משמעות הבית עבורנו, וניסינו ליצור לעצמנו חדר משלנו, בחלל הציבורי.

יצירה וביצוע: מיה מגנט ורותם וולק / ייעוץ אמנותי: נעמי יואלי
יום שבת
קאירוס
מאת
ענת בן-דוד
20:30
סטודיו זיק

קאירוס מפגיש בין יוצרים מעולמות האופרה, מיצג, מוסיקה אקספרימנטלית ובית האפנה האוונגרדי Boudicca לבין קומפוזיציה אלקטרונית וניסויית, סדרה של רצפים כוריאוגרפיים. המופע נוצר בהשראת ספרה של התאורטיקנית סיידי פלנט Zeros and Ones , והוא חלק והמשך של תהליך עיבוד היברידי, אותה מכנה בן-דוד: OperArt . אופרארט מפתחת ׳תמונות קוליות׳ המעוצבות באמצעות שילובים דינמיים של צליל, מילה ותנועה. במהותה ה׳אופרארט׳ עובדת ביחס לסיסטמות שמתקיימות זו לצד זו, ולכן הקומפוזיציה הכוללת של עבודת האמנות משתנה ביחס לנסיבות.

קאירוס בשיתוף הזירה הבינתחומית, בחלל הסטודיו של קבוצת זיק, תהווה גירסה בלעדית, המתארגנת ביחס למקום, לזמן, לנסיבות, להיסטוריה ולמשתתפים.

כתיבה ובימוי: ענת בן-דוד / שירה: ענת בן-דוד ושרון גל / סופרנו: אנה דניס / קונטרה טנור: ריצ‘רד סקוט / פסנתר: טום מילסום / תזמור: טום מילסום, ענת בן-דוד / פרקשן: דודיק אופנהיים / ויולה: איילת לרמן / סקסופון: מיקי בן-צבי / וידאו: ענת בן-דוד / שירה והופעת וידאו: בישי / הפקת הבכורה: גלריית סטנלי פיקר ומוזיאון ויקטוריה ואלברט, לונדון / בהשתתפות: לולה אלמוג, הודי בן עמי, יסמין שטיינמץ, קלמונס טורפין, צ‘יהירו אישימה
פתיחת דלתות 20:30 מופע 21:30
בתמיכה של אאוטסט
אמנים משתתפים
החזותי הזירה
אדוה ירמיהו

אמנית פלמנקו, רקדנית, מורה וכוריאוגרפית. בוגרת בית הספר לתיאטרון חזותי ומכללת דוד ילין.

זוכת תחרות הפלמנקו הארצית של קרן ״עדי אגמון״ לשנת 2011. זוכת פרס קרן ירושלים לשנת 2013.

אדוה חיה בין ספרד לישראל משנת 2008, שם קיבלה את הכשרתה אצל מיטב הרקדנים והמורים, ביניהם:

Alicia Márques, Ursula López, Juana Amaya, Andrés Marín ואחרים. כיום יוצרת עצמאית המשלבת בין עולמות אמנותיים שונים כמו: פרפורמנס, פלמנקו מסורתי/עכשווי, מחול ותיאטרון חזותי. ירמיהו מופיעה בין היתר בספרד, שוויץ, קוסטה ריקה וישראל, ומשתפת פעולה עם אמנים מתחומים שונים, רקדני פלמנקו ומוסיקאים מובילים מהארץ ומהעולם.

אנה ווילד

ילידת 1987, תל אביב. אמנית, יוצרת עבודות במה ופרפורמרית. בוגרת DasArts – Master of theatre, אמסטרדם (2015), ובית הספר לתיאטרון חזותי בירושלים (2011). התהליכים היצירתיים של אנה הם צורות של למידה. כ׳מלומדת חובבת׳ היא חוקרת את הנוגע־ללב שבידע, ואת מרחב המופע כמקום וזמן של הבנה.

עבודותיה האחרונות כוללות את אלף (גריילייט פרוג׳קטס, בריסל 2016), La Traviata and the beginning of the end (דאנסמאקרס, אמסטרדם 2015), Home Mountain (דאסארטס, אמסטרדם 2014), The IJ Shells (דאסארטס, אמסטרדם 2014), Middle-eastern time machine (דאסארטס, 2015).

כפרפורמרית ויוצרת שותפה, עבדה עם יוליאן הצל, טינו סגל, אנט המפטון, דנאה תיאודורידו, ליאור לרמן ויונתן שוחט, ליילה אנדרסון, אזרה אוברה ועוד רבים. אנה עובדת בין בריסל, ז׳נבה ותל אביב. בימים אלו היא לומדת צרפתית ותולדות האומנות ועובדת על אטלס של דימויים המסבירים את העולם. בשנת 2018 תיקח חלק בתוכנית שהות האמן ב-Schloss Solitude שטוטגרט, גרמניה.

אנה זקרבסקי
אנה סגן כהן

ילידת תל אביב, זמרת שחקנית ויוצרת רב תחומית. למדה בבית ספר לתיאטרון הגוף, בוגרת בית הספר לתיאטרון חזותי בירושלים. בעקבות עבודת הגמר שלה זהו! אותך תפסתי הציגה עבודת סולו וביכורים בא מולי במסגרת פסטיבל ריקודי חדר. הציגה פרפורמנס במסגרת תערוכת בוגרים לאומנות בירושלים בגלריה ברבור. ובכנס פרפורמנס ב־2016 העלתה את מאתגר מוות. בצד עשייתה הבימתית, אנה בעלת נסיון רב במשחק מול מצלמה. זכתה בפרס השחקן המצטיין על משחקה בסרטה של שירה פלורנטין תפקיד בעל משמעות במסגרת סרטי הגמר של בוגרי סם שפיגל.

אסף אהרונסון

יליד 1987. בעבודתו אסף מדגיש את החשיבות של בילוי זמן ביחד, כאתר למציאת חומרים בימתיים. הציג את עבודתיו על במות שונות בארץ ובחו״ל ביניהן: l1dancefest (בודפשט), מחול חדש, מחול שלם, Summerworks (קנדה),  Joe Good Annex (סן פרנסיסקו), Performance Works NW (פורטלנד), 

Theaterszene Europa (גרמניה ), Ponderosa, DOK11, Tiger Dublin Fringe. בוגר סדנת הריקוד של להקת המחול ורטיגו. למד לוליינות אוויר אצל קרן אלנקווה. סיים לימודי תואר ראשון במחול וכוריאוגרפיה בבית ספר Hzt בברלין (2015). משתף פעולה בין היתר עם: איריס ארז, תמי ליבוביץ, ארקדי זיידס, אמילי קומבט, פיטר פלייר, רורי דונבין, פרידריך גיס, מיה חביב, וחנה ארדמן. 

אריאל כהן, נבו רומנו ושני גרנות

אריאל כהן, יליד 1983, פרפורמר, יוצר־מופע ויוצר־חזותי. רקד באנסמבל בת-שבע בין השנים 2013-14. יצר עבודות מחול לפסטיבל אינטימדאנס והרמת מסך. למד בביה״ס לעיצוב של רקפת לוי. עיצב תלבושות לשדה21 והחור, מאת אוהד נהרין, ושימש כאסיסטנט ביצירה עבודה אחרונה של אוהד נהרין.

 

שני גרנות, ילידת 1978, רקדנית ויוצרת מחול. רקדה במסגרת אנסמבל בת-שבע – הלהקה הצעירה. ב־2002 סיימה את לימודיה ב- P.A.R.T.S, בריסל. משנת 2003 עבדה ויצרה עם כריסטיאן דוארטה (ברזיל) ופיטר פול (בלגיה). מאז חזרתה לארץ ב־2008 יצרה ועבדה עם שרון צוקרמן-ויזר, ארקדי זיידס, מאיה וינברג, יסמין גודר ודניאל לנדאו. משנת 2012 יוצרת בשיתוף פעולה עם נבו רומנו.

 

נבו רומנו, יליד 1982, אמן, פרפורמר ומורה. למד באקדמיה למוזיקה על שם בוכמן-מהטה בתל אביב. בוגר בית הספר לתיאטרון חזותי בירושלים. עבד ויצר בשיתוף עם ליאת דרור וניר בן-גל, נאוה פרנקל, דניאל לנדאו. מרצה במחלקה למחול במכללת ספיר.

גליה עיני

ילידת 1985, אמנית ובמאית פרפורמנס, בוגרת בית הספר לתיאטרון חזותי, משתתפת בתכנית למוזיקה נסיונית במוסררה ולוקחת חלק ברזידנסי של הזירה הבין תחומית.

זוכת פרס מכון אריק סידיי, המכון הירושלמי למוזיקה בת זמננו. בין עבודותיה: אבימא, פסטיבל א־ז׳אנר בתאטרון תמונע (2017), כמו בבית, בפתיחת התערוכה אין כמו בבית במוזיאון ישראל, באמת בכאילו, כנס פרפורמנס הבינלאומי החמישי, מנופים שאטליינס, פסטיבל האמנות מנופים (2016). יוצרת משתתפת באנסמבל צנע, קבוצת יוצרים ירושלמים הפועלת תחת הפקתה של הזירה הבין תחומית, במסגרת זו יצרו את המופע לילה טוב לך תלפיות, שרץ החל מ־2016. אצרה והפיקה אירועי אמנות רב תחומיים בירושלים.

גלית קריידן

ילידת 1986, כוריאוגרפית, יוצרת עבודות לבמה, ומורה לתנועה. בעלת תואר ראשון בחינוך ובוגרת בית הספר לתאטרון חזותי. ממקימות קבוצת חומר חדש: קבוצת תאטרון, פרפרומנס, פלסטי. הציגה בבמות שונות בארץ ובחול, בין עבודותיה: Walk, Work Big, Singular, Body-Speak ו־Observation Room.

אמנית פעילה בתוכנית השהות פסט׳פ׳קטורי בת ים 2016-2018. זוכת פרס קרן רבינוביץ למחול לשנת 2017.

דנה טקץ׳

עליתי לישראל מקייב שבאוקראינה, בת לזוג ציירים. למדתי בלט בבת-דור, תיאטרון פיזי בקרקס סנדסיאל, בוגרת בית הספר לתאטרון חזותי, ירושלים. מופיעה כרקדנית ושחקנית מגיל 5, מתעסקת בפרפורמנס, בימוי, ועיצוב תלבושות וחללים באמצעות תאורה סאונד וחומר.

דניאלה מרוז

בוגרת בצלאל בהצטיינות. סרט הגמר שלה זכרוני לברכה (2016) השתתף בפסטיבלים ברחבי הארץ והעולם. השנה יצרה וביימה קליפים ביחד עם עדן קליף ללהקת טאטרן ונוגה ארז. בעבודתה מחפשת את קו התפר בין עולם המחול ועולם האנימציה, חוקרת את הטריטוריה של הנפשת תנועה ומחול ובודקת את האפשרויות שמציע הגוף דרך המסך. חיה פועלת ויוצרת בירושלים.

מאי זרחי ומיכל אופנהיים

עובדות יחד מ־2015. בעבודתן הן מבקשות לבדוק את המרחב בין המחול למוזיקה, בין החומריות של קול לחומריות של תנועה, ואת רצף היחסים הנובעים מהם. שתי יצירותיהן עלו בבכורות בפסטיבל צוללן, כן (מוזיאון תל אביב, 2015) ו־the VOICES (תיאטרון ענבל, 2017).

מאי זרחי, בוגרת האקדמיה למחול ברוטרדם, הולנד, והתכנית לכוראוגרפיה ex.e.r.ce בצרפת בניהולם של קסבייה לה רואה ומתילד מונייה. הייתה אסיסטנטית של הכוראוגרף ביל פורסיית. ממקימות הקולקטיב הכוראוגרפי MAMAZA בגרמניה. מלמדת בבית הספר לתיאטרון חזותי בירושלים, בתכנית לכוראוגרפיה בכלים ועוד.

מיכל אופנהיים פועלת בשדה פרפורמטיבי שבמרכזו חקירה קולית. יצירותיה המוסיקליות ומיצגי הסאונד שלה הוצגו בפסטיבל שונים בארץ. הופיעה בהפקותיהם של יונתן לוי ונועם ענבר (קנטטת הג׳יבריש ורפול והים), ובהפקותיו של אריאל אפרים אשבל. מקימת ׳מקהלת גבעול׳ הרכב וואקלי ניסיוני. מלמדת שיעורי קול באונברסיטת תל אביב, באקדמיה למחול ועוד.

כנרת מקס

אמנית פרפורמנס, בעבודותיה עוסקת בהרחבת ההבנה של האמנות החיה והפוטנציאל שלה. עבודותיה פיזיות ומאומצות, מנסות ללכת אל מעבר לגוף הנוכח או הביטוי של העצמי, הן מציגות את הפרפורמנס כתהליך וכצומת של פעולות ומערכות יחסים בסיטואציה המשותפת לקהל ולאמן. יוצרת מיני־אירועים בעלי לוגיקה סמיוטית משלהם, בלשנית ואנושית. I AM HERE - גוף, אני, זמן הם המרכיבים העיקריים בעבודותיה שלרוב מתקיימות פעם אחת בלבד.

הציגה בפסטיבלים וגלריות רבים ברחבי העולם. בוגרת בית הספר לתיאטרון חזותי, מסיימת לימודי MFA בבצלאל, מלמדת במחלקת ניו־מדיה במוסררה, שותפה בבמת מיצג כחברת אנסמבל וכיוצרת והחל מהשנה תוביל את לימודי הפרפורמנס השנתיים.

מאיה לוי, חנן אננדו מרס

זוג. מנהלים יחסים ומשק בית משותף. אמנים בנפרד וביחד, רקדנים בעבר ויוצרים בהווה.

משנת 2010 משתפים פעולה באופן פורמלי. יחד יצרו את : חינוך גופני, 2010; שקיפות עורפית, 2011; רנסאנס, 2013; תכנית 12, 2016. מלמדים יחד כבר ארבע שנים את התכנית ״לידי ביטוי״. חנן מתעניין בעסקים חברתיים והקים בשכונת שפירא בתל אביב את ״קפה שפירא״ ואת ״פיצה פיפל״. מאיה החלה לנהל השנה את בית הספר לתיאטרון חזותי.

מורן דובשני

ילידת 1984, קיבוץ ברקאי. אמנית רב תחומית, יוצרת תיאטרון חזותי ופרפורמנס. בוגרת בית הספר לתיאטרון חזותי. פעילה כיוצרת עצמאית, פרפורמרית ויועצת אמנותית. שותפה בקולקטיב ״פנדורה״.

בעבודותיה מייצרת חיבורים אלטרנטיביים בין העולם האנושי לעולם החומרי־צורני. תהליכי היצירה של מורן מתבססים על התמקמות פעילה במרחב ספציפי – פיזי או רגשי, כך שהפעולה האמנותית למעשה מתקיימת כבר מתחילתו של תהליך היצירה, והמופע עצמו מהווה סיטואציה אישית וחד פעמית המתקיימת עם הקהל בזמן אמת. יצירותיה מציעות ביטויים חדשים למערכות יחסים שנעות בין מרחק, פרידה וניכור לאינטימיות נוקבת; ובוחנות את היחס ביניהם לבין חלל הפעולה. עבודותיה נושקות למחוזות אוטוביוגרפיים וחברתיים כאחד ומעלות שאלות על שייכות וניתוק.

מטר פרשיץ

30, יוצר תיאטרון ופרפורמנס. בוגר בית הספר לתיאטרון חזותי. בין עבודותיו: את נראית לי קצת מוטרדת,One More Living Room, בלתי נראים או נראים, Feelings ,Feeling Something. ממקימי קבוצת ״חומר חדש״ בשיתוף גלית קריידן ונועם סנדל.

מיה מגנט ורותם וולק

מיה אופיר מגנט

אמנית פרפורמנס שעוסקת בעיקר בשילוב טכנולוגיה במופע חי, ואינטימיות דיגיטלית. חברה בקבוצת Oh Man Oh Machine של אמן המולטימדיה דניאל לנדאו. בעלת תואר ראשון בבימוי מסמינר הקיבוצים, ותואר שני בתיאטרון מאוניברסיטת תל אביב. עבודותיה הופיעו בפסטיבלים ותאטראות (צוותא, פסטיבל תמונע, פסטיבל פרינט סקרין, פסטיבל fomo ועוד). מרצה בארץ ובעולם על מופע דיגיטלי, מיניות וטכנולוגיה. החליפה בית 5 פעמים. חיה ויוצרת בתל אביב.

רותם וולק

במאית, יוצרת תיאטרון ופרפורמנס רב תחומי ומורה. בעלת תואר ראשון בבימוי והוראת תיאטרון מסמינר הקיבוצים, ותואר שני בפרפורמנס מאוניברסיטת גולדסמית׳ בלונדון. בשנים האחרונות פועלת כיוצרת עצמאית בפלטפורמות ופסטיבלים שונים ביניהם: קליפה אדומה, תלוי במקום, הפסטיבל הבינלאומי לתיאטרון בובות, ספריה בלילה, מבצע אמנות בסופר ועוד. רבות מעבודותיה הן עבודות סיור תלויות מקום המתרחשות במרחב הציבורי, ועבודות בימתיות המשלבות מדיומים שונים ובשיתוף קהל. החליפה בית 17 פעמים. חיה ויוצרת בתל אביב.

מירב בן דוד
מוזיקאית, מורה לשירה ויוצרת בין תחומית. עוסקת במחקר וביצוע של מוזיקה קולית מימה״ב ובשירה עממית ודתית ממסורות שונות בתוך עבודת פרפורמנס היוצרת דיאלוג בין העתיק לעכשווי.
נאוה פרנקל

אמנית, ילידת ירושלים 1979. בוגרת בית הספר לתיאטרון חזותי בירושלים, בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה ובפילוסופיה יהודית. משנת 2013 מלמדת בימוי עכשווי בבית הספר לתיאטרון חזותי, מלמדת פרפורמנס באקדמיה למחול בירושלים, ובתכניות לכוראוגרפיה ״ריסרץ׳״ ו״כלים״. כותבת־עמיתה בספר המחקר ״מקום לפעולה״ (הוצאת אסיה), העסוק בניסוח מודלים של תהליכים אמנותיים. ניהלה אמנותית את פסטיבל האמנות והמחול ״בין שמיים לארץ״, ומלווה את עבודות היוצרים בו בתהליך ייחודי. ניהלה את פרויקט הסיורים האמנותיים ״ביתא״. ניהלה אמנותית את פסטיבל ״קולה של המילה״, 2011. עבודותיה האחרונות: Learning Songs, פסטיבל ישראל, 2016; לוויתן בים, מוזיאון נחום גוטמן, 2015; עץ כף היד, בהפקת מנהל תרבות, 2014.

נועם סנדל

אמנית תיאטרון עכשווי, חיה ויוצרת בתל אביב ובמצפה אבירים בגליל. בעבודותיה נועם בוחנת את מושג הפורטרט העצמי והמשפחתי, ומשרטטת על הבמה מהלך ויזואלי תוך שימוש בגוף, חלל, אובייקט וזמן. נועם בוגרת בית הספר לתיאטרון חזותי לשנת 2013. בין השנים 2013-2015 שימשה כעוזרת במאי ומנהלת הצגה באנסמבל 209, במת מיצג, בניהולה של תמר רבן. משנת 2013 פועלת בשיתוף עם האמנים מטר פרשיץ וגלית קריידן בקבוצת ״חומר חדש״. נועם הציגה עבודותיה על במות שונות בארץ ובחו״ל כנסי פרפורמנס, Teatro Comandini, איטליה, קולה של המילה, מחסן 2.
ב־2016 נבחרה נועם לאמנית הצעירה של Societas Raffaello Sanzio בניהולם האמנותי של קלאודיה ורומיאו קסטלוצ׳י.

ענת בן-דוד

אמנית, מוזיקאית וחברה בלהקת המיצגים: Chicks On Speed. סיימה את לימודיה בבית הספר לתיאטרון חזותי בשנת 1994, לאחר מכן הפיקה עבודות בין תחומיות כאמנית הבית של תיאטרון ״הבמה״ (כיום הזירה הבינתחומית) תחת הנהלתו של מריו קוטליאר ז״ל. ב־2003 סיימה בהצטיינות תואר שני באמנות באוניברסיטת גולדסמיט בלונדון, וב־2015 קיבלה דוקטורט מאוניברסיטת קינגסטון בלונדון. המופעים ושיתופי הפעולה של בן-דוד הוצגו ברחבי העולם ביניהם: Tate Britain, London; the ICA, London; MoMA, New York; Migros Museum, Zurich; Borealis Festival, Bergen; Beursschouwburg, Brussels; MoMAK, Kyoto; Montermeso, Vitoria; Mosak, and ZKM, Karlsruhe.

שלי פלמון

כוריאוגרפית ורקדנית, בוגרת בית הספר לתיאטרון חזותי והאקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים. יצרה עבודות מחול, מיצג, ווידאודנס שהשתתפו בין היתר בא־ז׳נאר, אינטמאדנס, הביאנלה לאמנות הרצליה, ובתחרות לקולנוע נסיוני של פסטיבל הסרטים בירושלים.

תמי לבוביץ

ילידת 1983. חיה ועובדת בתל אביב. יוצרת עבודות לבמה ככוריאוגרפית עצמאית. עבודותיה בוחנות את הגוף החי באזורים שבין מחול, פרפורמנס ואמנות חזותית. תמי הציגה בבמות שונות בארץ ובחו״ל, ביניהן: הרמת מסך, אינטימאדאנס, אופרציה 2#, צוללן, מחול שלם, L1dancefest (בודפשט), מחול חדש בזירה הבינתחומית, ריקודי חדר. תמי היא בוגרת בית הספר לתיאטרון חזותי (2007). בוגרת התכנית הדו־שנתית לכוריאוגרפיה כלים (2011). בעלת תואר ראשון ותעודת הוראה מהחוג לתנועה ומחול ממכללת סמינר הקיבוצים (2014). בשנת 2014 יצרה עבודה עבור קבוצת תיאטרון המחול בסמינר הקיבוצים, וב־2016 יצרה עבודה עם קבוצת סטודנטיות מהחוג לתנועה באקדמיה למוזיקה ומחול בירושלים. כיום מלמדת בבית הספר לתיאטרון חזותי בירושלים ובמסגרות נוספות.

בית הספר לתיאטרון חזותי
02-6733435 / www.visualtheatre.co.il
– – –
חברי הנהלת העמותה: ירון סדן (יו"ר), אורלי און, אצ‘ה בר, סיגלית גלפנד, דני דניאלי, משה וינגרטן, צביקה יוחנן, אריק נאור, איתן רונאל

מנהלת בית הספר: מאיה לוי
מנהלת תפעול: סיגל נטף
רכזת אקדמית: מירב פלג
רכז הפקות: מטר פרשיץ
צוות טכני: איהאב פרוך, מועז פרוך
תחזוקה: מחמוד פרוך

תומכים: משרד התרבות; עיריית ירושלים; הקרן לירושלים;
מועצת הפיס לתרבות ואמנות; הרשות לפיתוח ירושלים
צוות הכנס
– – –
אוצר הכנס: גיא גוטמן
ועדה אמנותית: ד"ר דפנה בן-שאול, גיא גוטמן, מאיה לוי, עמית דרורי
ניהול הפקה: לידיה מלטין, מרקו מילבסקי
מפיקים: משי אולינקי, ניר איש שלום
צוות טכני: איהב פרוך, מועז פרוך, ריינהרד סטו סואבה
עיצוב תאורה: ריינהרד

עורך תכניה: מנחם גולדנברג
קונספט ועיצוב: יואב פרי, איל זקין
פיתוח: תמיר פומרנץ
צילום פורטרטים ותיעוד: עמית מן
תרגום לאנגלית: מאיה שמעוני
הזירה הבינתחומית
02-6783378 / www.hazira.org.il
– – –
חברי הנהלת העמותה: עזרי לוי (יו“ר), שמוליק כהן, נאווה דיסנציק, גלעד לביאן, יעל שפר, ירון אדל, יואל מקוב, חנה בן חיים יוזרלי, נאדים שיבאן, איציק הרמן

מנהל אמנותי ומנכ“ל: עמית דרורי
מנהלת תכניות: שגית צור
מנהלת הפקה: קרין לדרמן
מנהל טכני: דניאל גמליאלי
שיווק ופרסום: נועה גמליאל
מכירות: מיכל פולק
צוות טכני: בועז בז‘ה גלעד, עינב רוזוליו, אמיר מאיר
עיצוב תאורה פולחן הסתיו: עומר שיזף
עיצוב סאונד פולחן הסתיו: ירון מוהר

תומכים: משרד התרבות; עיריית ירושלים; הקרן לירושלים; מועצת הפיס לתרבות ואמנות; הרשות לפיתוח ירושלים; קרן לוין; אאוטסט.

הזירה בסטודיו זיק: מאז הקמתו בתחילת שנות האלפיים, הסטודיו פעל כבית המלאכה וחלל מופעים ותערוכות לעבודות הקבוצה. החלל צמח והתפתח מפרויקט לפרויקט בעקבות השימושים השונים בו, והפך לארכיטקטורה פיסולית מיוחדת במינה בסגנון האופייני לקבוצה ולאסתטיקה הייחודית שלה. במסגרת פולחן הסתיו אנו פותחים את שיתוף הפעולה ובמהלך עונת 17-18 הזירה תתארח בסטודיו זיק לתהליכי חזרות והפקה, ולסדרת פרויקטים ובכורות חדשות שיתקיימו בחלל המיוחד.

המופעים שיתקיימו בזיק הם הזדמנות חד פעמית לצאת מהשגרה, מהערים ומהאולמות הממוסדים ולחוות אירוע אינטימי ועוצמתי. אנו מודים בהזדמנות זאת לכל קבוצת זיק על המאמצים העצומים בהכנות לקראת פולחן הסתיו!


תודות
– – –

לגופים התומכים: משרד התרבות, הקרן לירושלים, מועצת הפיס לתרבות ואמנות, קרן ברכה, אאוטסט, ותודה מיוחדת לרשות לפיתוח ירושלים על התמיכה והיוזמה החדשה.

לכל השותפים:

לד"ר דפנה בן שאול על החזון המשותף, למנחם גולדנברג על עבודה דקדקנית ומסורה, למאיה שמעוני על הזמינות האינסופית, לאיל זקין ויואב פרי על ההתמסרות והרגישות, ללידיה מלטין ומרקו מילבסקי על הפקה ושותפות. לצוות המפעל, צוות ימק"א, לחברי הועד המנהל של ביה"ס לתיאטרון חזותי, להילה אורן מייסדת כנס הפרפורמנס הבינ"ל. לצוות בית הספר, המורים והמורות, תודה מיוחדת לצוות הטכני איהאב פרוך ומועז פרוך.

תודה מיוחדת לאניה שני וצוות ימק״א הבינלאומית ירושלים על שיתוף הפעולה.

לצוות הזירה לדורותיו, לחברי הועד המנהל והאסיפה הכללית של הזירה הבינתחומית, לגיא בירן המנהל היוצא על פועלו רב השנים למען הזירה הבינתחומית.

ולסיום, תודה מיוחדת לקהילת האמנים, היוצרים והטכנאים, לסטודנטים והסטודנטיות שמאפשרים ומאפשרות לנו בהירות ודמדומים.